<h1>רבינו ירוחם ני"ב חט"ו</h1>
<h2>דף יב.</h2>
חצר שנפרצה לא במלואה ונכנס לתוכה לשון של ים אם הפרצה יותר מי' אין ממלאין מן הים לבתים אבל מטלטלין בחצר ויעשה מחיצה בכותל עד י' למעט הפרצה עד י' ואחר כך ממלא מן הים לבתים ודוקא שנשאר גדודי ואז מטלטלין בתוכה בלא שום תיקון מחיצה כך פשוט. ופרש"י גידודי שנשאר מהכותל למטה סמוך לקרקע עדין מן הכותל גבוה י' והים עוברת על הגידודי ולכך מטלטלין בתוכה כי די באותם גידודי ואין ממלאים מתוכה לבתים עד שיעשה מחיצה למעט הפרצה עד י' כמו שכתבתי ובלא גידודי אפילו לטלטל בתוכה אסו' אבל בי' הפרצה ולא יותר ונשאר גיפופי לכאן ולכאן אין צריך כלום. נראה מתוך פרש"י כי יכול למלאת מן הים לחצר כמו שמות' לטלטל בתוכ' בלי שום תקון זולתי הגידודי שנשאר מן הכותל כמו שכתבתי ואין צריך תיקון למעט הפרצה כי אם למלאת מן הים לבתים כמו שכתבתי. ורשב"ם פי' התיקון הוא למלאת מהים לחצר ופי' גידודי עפר שדחה הים סמוך לחצר ופרצה שהפיל הים הקרקע ונשארו גידודי מי' בשפת המים ולכן מותר לטלטל בתוכה.
חצר שנפרצה כותלה למקו' האסור לה בי' אמות צריכ' שישאר בה מן הכותל לכאן ולכאן כמו פס והם ב' פסין, או שיתן שם ב' פסין כל שהוא אם לא ישאר מן הכותל כלל אלא שנפרצה במלואה, אבל אם לא נשאר שם מן הכותל כי אם מצד אחד צריך שיהא הנשאר רחב ד' טפחים כך פשוט. ופתח מבוי וכל שכן חצר אף על פי שהוא פחות ברחב ד' טפחים צריך הכשר כך פסק הרמב"ם עד שיהא ברחב פחות מג' טפחים שהוא כלבוד. ורמ"ה והראב"ד פסקו וכן הרא"ש כי רחב עד ד' טפחים צריך תקון במבוי אבל פחות אין צריך תקון ובחצר אפילו בפחות מד' טפחים צריך תקון ע"כ. ולאותם הפוסקים שכתבו שיש חלוק במבוי בין פתוח לרשו' הרבי' ובין פתוח לכרמלית להשתמש כנגד הלחיים כמו שכתבתי בחי"ז במבוי בדיני לחי כי לר"ה מותר להשתמש כנג' הלחי ולכרמלית אסו' כי מצא את מינו ונעור כמו כן בכאן בין אלו הב' פצימין בין פחות מד' בין יות' מד' אסור להשתמש כנגד הפצימין אם פתוח (לפצימין) [לכרמלית] צריך לחי אחר להתיר בין הפצימין אבל פתוח לרשות הרבי' מותר להשתמש כנגד הפצימין בלי לחי אחר מטעם שכתבתי שם בלחי.
<h2>דף יב:</h2>
ועוד פשוט כי חצר קרוי שהבתים פתוחין לתוכו לכל הפחות ב' בתים ויש מי שפירש בית א' וראשון נראה עקר.
<h2>דף כד.</h2>
רחבה שאחורי הבתי' והיא יותר מסאתים ולא הוקפה לדירה אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות ודוקא שהוקפה ואח' כך פתח הפתח לבית אבל פתח ולבסוף הוקף כבר הוקף לדירה ומטלטלין בכולה ואפי' שיהיה ברחבה כשפתח גרן לא נאמר כי בעבור הגרן פתח ולא להשתמש אלא נאמר ודאי להשתמש בה פתח הפתח וכשהוקפה לדירה הוקפה כך פשוט בערובין.
<h2>דף מט.</h2>
שלשה חצרות פתוחות זו לזו וכל אח' פתוחה לרשות הרבים ערבו שני החצרות החיצונות עם האמצעי(ו)ת החיצונות מותרות עם האמצעי(ו)ת עמהן אבל שני החיצונות אסורות זו עם זו כגון אם שבת כלי בחיצונה הא' אסור להוליכו דרך האמצעי' לחיצונה האחרת וכן פסק רבינו מאיר כרב באיסורי דסביר' ליה דרבי שמעון מתיר אמצעית בחיצונות וחיצונות באמצעי', ולפיכך חצר שבין שתי מבואות כלומר שיש לה שני פתחים לשני מבואות וערבה עם שתיהן מותרת עם השני מבואות כי רשות אחד משתמש בשני רשויות ואם לא ערבה [עם] שתיהן אוסרת על שתיהן ודוקא שהורגלה כל ימי החול לצאת ולבא בפתח שתיהן אבל אם היתה רגילה באחת ובאחרת אינה רגילה אוסרת עם הרגילה ואינה אוסרת על שאינה רגילה, אבל אם ערבה [רגילה] בפני עצמ' זולתי היא, ושאינה רגילה לא ערבה בפני עצמה דוחין זו החצ' הפתוחה לשני מבואות אצל שאינה רגילה כדי שלא תאסור החצר על הרגילה, כי יותר טוב הוא לדחותה (אבל) [אצל] שאינ' רגילה שאינו מזיק לה כלל כי אפילו בלתי היא, אסורה שלא ערבה כלל וזה נהנה וזה אינו חסר הוא. ורי"ף לא הביא כל זה מחצר דסביר' ליה כי מאחר שהביאה [הגמ'] לטעמא דשמואל דאמר כי החצר הפתוחה לב' מבואות אסורה עם שתיהן, ואין הלכה כמותו, על כן לא הביא כל הברית'. והתוספו' כתבו כי נפקא מינה לשאר (הבריתא) [הגמ'], זולתי מה שכתב בה כי היא אסורה עם שניהם, דהלכה היא כמו שכתבתי כי היא מותרת עם שתיהן, וכל שאר דיני (הבריתא) [הגמ'] מרגיל ושאינו רגיל הלכ' כמותו כמו שכתבתי כך פשוט בערובין.
<h2>דף עב.</h2>
ה' חבורות ששבתו בטרקלין אחד וכל א' יש לו פתח פתוח לחצר אם ירצו לערב עם בני החצר די בעירוב אחד מכל החבורות כי כלם הם כמו א', וכמו כן כל החבורו' יטלטלו בטרקלין מזו לזו בלא עירוב, ודוק' שאין המחיצו' מגיעות לתקרה אז די בעירוב א' אפילו שיוליכו הערוב למקום אחר אבל מחיצות מגיעות לתקרה אפילו מיריעה ואפילו מחיצה רעועה צריך עירוב לכל חבורה וחבורה, וכמו כן צריכין עירוב ביניהם אם ירצו החבורות לטלטל מזו לזו, ודוקא כשמוליכין עירובן למקום אחר אבל אם היה עירוב בא אצלם עירוב א' לכלן סגי, אבל חדרים ועליות הפתוחים כל א' לחצר אפילו עירוב בא אצלם צריך עירוב א' לכל א'. וכל אלו החלוקים מיירו שכל א' פתוח לחצר שאם לא היה לטרקלין אלא פתח א' לחצר, פנימי נותן עירו' ודיו כדין [לקמן ע"ה ע"ב] י' בתים זו לפנים מזו כך פשוט בעירובין. אם יש לאדם סופר או מלמד בתוך ביתו או תלמידים הבאים ללמוד ויש לכל אחד בית או חדר או עליה לבדו ופתוח כל א' לחצר אפילו חלוקין מבעל הבית בפתן אינם אוסרים עליו ולא זה על זה וכל שכן אם כלם אוכלים במקו' [אחד] אף על פי שישן כל א' בחדרו כיון שמשתמשין בביתו של בעל הבית בכל עסקי תשמישן באפיה ובבישול חשיבי כלהו כאלו כלם אוכלים וישנים במקום א' לפי שהכל נקר' על שם בעל הבית ועוד שאינו משאיל להם רשותו לאסו' עליו ולא לאסור זה על זה ומצי לסלוקינהו. כך כתבו בתוספות מההיא דה' חבורות שכתבתי למעלה. כמה אנשים שדרין בבית א' אפילו הבית שלהם אינם אוסרים זה על זה כך כתבו בתו' בההיא שכתבתי למעלה.
<h2>דף עב:</h2>
האחין שיש להם פרס מאביהם ואין אוכלין ממש על שלחן אביהם ויש להם בית כל א' לבדו בחצר אחרת ויש באותו חצר דיורין אחרים צריכין לערב כל אח' מהן עם האחרים הדרים בחצר וגם האחים בעצמן אוסרין של זה על זה כמו שהם צריכין עירוב עם הדיורין האחרי' אוסרים זה על זה, שאם היו אוכלים על שלחן אביהם אע"פ שהיו הולכין ללון כל אח' בביתו, לאותו חצר אביהם מערב על ידי כלם, וכמו כן אם לא היו שם דיורין אחרי' אין אוסרין זה על זה מאח' שסומכין על הפרס שנותן להם אביהם, וכמו כן אפילו יש שם דיורין, מתי אנו אומרי' שצריך כל אחד מה' לערב עמהם כשמוליכין עירובן באחד מבני הדיורים אבל אם הוליכו האחרים אצלם הערו' ערוב א' בשביל כלם סגי. ומי שיש לו אכסדרה ובי' הבקר בית שער ובית תבן ובית העצים ובית האוצרות בחצר אחרת ודר בחצר אחרת אינו אוסר עליהם אלא אם כן היה אוכל שם כי מקום פת עקר כך פשו' בערובין.
<h2>דף עג.</h2>
מי שיש לו ה' עבדים מקבלי פרס שאין אוכלים ממש על שלחנו ודרין בחצר אחרת עם דיורין אחרים וכן ה' נשים מקבלות פרס אין צריכות אלא ערוב אח' ואין אוסרות זו על זו כי כלן נמשכות ונגררות אחר הבעל או אחר האדון וכן פסק הרמב"ם ורוב הפוסקים ורז"ה פסק כרבי יהודה בן בבא שמתיר בעבדים ואוסר בנשים. ועוד פשוט וכן הדין בתלמידים מקבלי פרס מהרב ודרין בחצר אחרת כל א' לבדו כך פשוט בערובין. ה' שגבו ערובן בחצרן ורוצין לערב עם חצר אחרת עירוב אח' לכל כי הם כמו א' כך פשוט בערובין. האב ובנו הרב ותלמידו שדרים בחצר א' כיחידים דמו ולא כרבים ולפיכך שני חצרות זו לפני' מזו ויש לפנימית דריסת רגל על החיצונה ודרים בפנימית אב ובנו ורב ותלמידו הם כיחידים ואין צריכין לערב ביניהם ולפיכך ה"ל רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ואין אוסרים על החיצונה אם ערבו בני החיצונה ביניהן אפי' שיש להם דריסת רגל עליהם ואף על פי שאמרנו שהם אינם אוסרין זה על זה ואין צריכין ערוב זה עם זה כך פשוט בערובין.
<h2>דף עה.</h2>
שתי חצרות זו לפנים מזו ויש לפנימית דריסת רגל על החיצונה כלומר שעוברי' דרך החיצונה כשרוצים לצאת לרשות הרבי' או למבוי כל זמן שבני הפנימית אסורין לטלטל בתו' הפנימית ה"ל רגל האוסר' במקומ' ואוסרה שלא במקומה כלומר אוסרים על החיצונה ואפי' ערבו בני החיצונה ביניהם אוסרים עליהם בני פנימית ואוסרי' לטלטל בחיצונה עד שיערבו יחדיו חיצונה ופנימית, אבל כשבני הפנימית מותרין לטלטל בתו' הפנימית ה"ל רגל המותר' במקומ' ואינה אוסרת שלא במקומ' כלומר לא יאסורו כלל על בני החיצונ', ולפיכך ב' חצרות זו לפנים מזו כמו שכתבתי וערבה פנימית ולא ערבה חיצונה או ששכח א' מן החיצונה ולא ערב, פנימית מותרת שתסגו' פתחה ותשתמש לבדה בחצרה וחיצונ' אסור' כי לא ערבה, חיצונה ולא פנימית או ששכח אח' מהפנימית ולא ערב אסורות שהפנימית היא רגל האסורה במקומה ואוסרה שלא במקומ' על החיצונה כמו שכתבתי. ערבה זו לעצמה וזו לעצמה כל אחת מותרת בפני עצמה. נתנו עירובן אותן של פנימית בחיצונה ושכח א' מהן ולא ערב אפילו שאותו ששכח הו' מן החיצונ' שתיהן אסורו' כי אינ' יכולה פנימית לסגור פתחה ולומר אשתמש בחצרי שכבר ערבתי שאין ערובה אצלה שכבר נתנה אותו בחיצונה ואם היו יחידים כלומר שדר אח' בחיצונה ואחד בפנימית מותרין זה לבדו וזה לבדו ולא יאסרו כלל זה על זה.
<h2>דף עה:</h2>
ואם היו שלשה אסורים כי אני קורא רבים בחיצונה פרש"י דמיירי בשני חצרות שאמרנו ואין צריך לומר אם דרין שני' בפנימית וא' בחיצונה שאסורי' דה"ל רגל האוסרת במקומה אלא אפילו רבים בחיצונה ואחד בפנימית אסורים מאחר שרבים שהם שלשה כלם דורסין בחיצונה. ולפי זה הפירוש אין הלכה כמימרא זו אלא כשמואל כאשר אכתוב. ורי"ף כתב ופירש שזו המימרא מיירי בשלשה חצרות זו לפנים מזו ואדם אחד יחידי דר בכל אחד מהן ויש לשנים (הפנימית) [הפנימים] דריס' רגל על החיצונה והואיל ואני קורא רבים בחיצונה כלומר שהם שני' אותם שיש להם דריסת רגל על החיצונה אפילו שאין דרין אלא אחד יחידי בכל חצר אסורים. ולפי זה הפירוש הלכה כזו המימרא בשלשה אם הם שלשה חצרות כמו שכתבתי והלכה כשמו' דאמר כי בשני חצרות זו לפנים מזו ושנים דרין בחיצונה ואחד בפנימית מותרין ואינה אוסרת פנימית על החיצונה דה"ל רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת על החיצונה אלא כשיש להם ב' בפנימית וא' בחיצונה דאז ה"ל רגל האוסרת במקומה כך פשוט בערובין. חצר שיש לה בתים הרבה פתוחים לחצר ויש א' מהבתים שיש לה בתי' הרבה בפנים זו לפנים מזו כמו שתאמר י' בתי' וכלן הם כמו בית שער לפנימי כי כשהפנימי שהוא עשירי רוצה לצאת לחצר עובר דרך כלם לא תאמר כי מאחר שכלן הן בית שער לפנימי אין צריך לתת ערוב עם בני החצר אלא פנימי כי הדר בבי' שער אינו אוסר, אלא כלם צריכין לתת ערוב אפילו חיצון של פנימי שהוא תשיעי והוא בית שער ודאי לפנימי נותנין ערובן כך פשוט בערובין והתוספות ח[י]לקו כי הא דאמרינן כי הדר בבי' שער אינו אוסר דוקא בית שער דחצר דיחיד דלא עביד לדירה אבל בית דעביד לדירה כאלו, אינו נקרא בית [שער] שום אחד מהם.
<h2>דף עו.</h2>
חלון שיש בה ב' חצרות בכותל שביניהם אם החלון יש בו ארבע טפחים בארך על ד' ברחב ומקצתו בכל שהוא למטה בי' מהקרקע אפילו שכל שאר החלון הוא למעלה מי' אם רצו יערבו שניהם ביחד כל דרי' בב' החצרות ויטלטלו מזה לזה וכל שכן אם כלו למטה מי' ומקצתו למעלה מי' ואם רצו מערבין כל אח' לבדה ולא יאסרו זה על זה ומ"מ אם לא ערבו יחד לא יטלטלו מזו לזו אלא כל אחד יטלטל בחצרו אבל אם אין בחלון ארבעה על ארבעה או שכלו כלומר כל החלון למעלה מי' ולא נשאר ממנו שום דבר למטה מי' אפילו החלון הוא גדול הרבה אין מערבין מזו לזו אלא כל אחד לבדה ולא יטלטלו כלל מזו לזו דרך חלון ולא דרך חורין וסדקין. ודוקא חלון שבין ב' חצרות צריך מקצתו למטה מי' אבל חלון שבין ב' בתים אפילו כלו כלומר כל החלון למעלה מי' מאחר שיש בו ארבעה על ארבעה רצו מערבין יחד או מערבי' כל אחד לבדו כמו שכתבתי כי הבית המקורה חשוב כמו מלא עפר. וחלון עגול צריך שיהיה גדול כל כך כשירבענו שישאר בו ד' על ד' והחשבון הוא שיהא בעגול סביבו י"ז טפחי' פחות חמשו של טפח ועגול גדול כזה כשתשים רבוע בתוכו יהיה הרבוע ארבעה על ארבעה. כיצד אנן קיימא לן כי כל דבר עגול ויש בעגולו שלשה טפחים סביבו יש ברחבו טפח ולפי זה כל עגול שיש סביבו חמשה עשר טפחים הוא רחב בתוכו חמשה ונשאר ביחד תשעה חומשים שהם חוזרים כשתשים אותם סביבו ברחב בתוך העגול שלשה חומשי' הנה לך כי כל דבר שיש בעגולו סביבו שבעה עשר טפחים פחות שלשה שיש ברחבו מתוכו מצד העגול האחד לצדו האחר חמשה טפחים ושלשה חומשי' לפי החשבון דקיימא לן כי כל דבר שיש בעגולו שלשה טפחים שיש ברחבו בתוכו טפח, הנה לך כי זה החלון שיש בעגולו סביבו י"ז טפחים פחות שליש שיש ברחב' בתוכו מצדו הא' לצדו האח' ה' טפחים וג' חומשי', עכשיו צריך עתה לשים רבוע לפנים ויבאו הד' קרנות מן הרבוע בתו' העגול ויגרע מן העגול כל מה שבולט בין קרן לקרן כי המרובע שבתוכו שוה בין קרן לקרן והעגול בולט לחוץ כפי עגולו וכל מה שבולט לחוץ העגול על החוץ בשוה מן המרובע אשר בין קרן לקרן כך כל יתר העגול על המרובע שבתוכו וכן לד' רוחות המרובע, ותמצא שזה שבולט העגול לחוץ על החוץ השוה מן המרובע הוא שני חומשים על כל זה המרובע שבתוכו, וכיצד אנן קיימא לן כל אמה מרובע שיש בין קרן לקרן אמה יש באלכסונה כלומר בין שני קרנות אמה (ו') [וב'] חומשים ובכאן אלכסון המרובע שבתוכו הוא רחב העגול כי בכל עגול שבעולם אם תשים מרובע בתוכו אלכסון המרובע הוא רחב העגול, ולפי זה מאחר שכל אלכסון המרובע הוא גדול מצלעו כלומ' ממה שיש למרובע באורך או ברחב שני חומשים כמו כן כל עגול אשר בתוכו רבוע העגול שבחוץ הוא גדול ויתר על המרובע שבתוכו שני חומשים וכבר אמרנו כי זה החלון יש ברחב עגולו מצד הא' אל צדו השנית חמשה טפחים ושלשה חומשים הסר מהם שני חומשים שיתר העגול שבחוץ על הרבוע שבפנים כמו שאמרנו ישארו ד' טפחים ברבוע שבתוכו, כי ד' טפחים ב' חומשים שלהם הם ח' חומשים שהוא טפח וג' חומשים והנה לך כי חלון שיש בעגולו סביבו י"ז טפחים פחות חומשו של טפח כשתשליך רבוע שבפנים יבא ממנו חלון מרובע ד' טפחים על ד' טפחים כל זה פשוט בערובין.
<h2>דף עו:</h2>
בית ועליה על גביו אחד דר בבית וא' דר בעליה ויש לול כלומר ארובה באמצע העליה ויש בו ד' על ד' כמו שאמרנו בחלון הרי הוא כחלון שיש בין שני בתים ואפי' למעלה מי' טפחים יכולין לערב ביחד כמו שכתבתי למעלה כי בית הוא כמו מלא עפר ואין צריך להתירו לא סולם קבוע ולא עראי. כך פשוט בערובין.
כותל שבין ב' חצרות גבוה י' מערבין כל אחד בפני עצמו ואין מערבין ביחד ואם היו פירות בראש הכותל עולי' מהחצר הא' ואוכלי' שם הפירות ועולין לה מן הצד האחר כמו כן ואוכלין ובלבד שלא יורידו מן הפירות למטה. ודוקא כשהכותל רחב ד' טפחים דאז עולין לה ולא מעלין ממטה למעלה שום דבר אלא אם האוכל על הכותל עולה ואוכלו שם, אבל אין בכותל ארב' טפחים ברחב אלו מעלין לה מכאן ומורידין וכן האחרים כי כל מקום שאין ד' טפחים מותר לבני רשות היחיד ולבני רשו' הרבים ובלבד שלא יחליפו כמו שכתבתי בח"ד כך פשוט בערובין. והא דאמרינן כי כשיש לו ד' כי עולין מכאן ועולין לה מכאן ובלב' שלא יורידו מוקמינן לה [לקמן צ"ב ע"א] דוקא למטה בבתים אבל בחצרות מורידין כי גגין וחצרות רשות אחד הן. ואותה שאמרנו שלא יחליפו דוקא ברשויות דאוריתא כגון רשות היחיד ורשות הרבי' אבל ברשויות דרבנן כגון כותל שבין ב' חצרות שגבוה עשרה ואין רחב ד' מותר לכתף ולהחליף כמו שכתבתי בחלק שבעה עשר בענין מבוי בדין אמת המים שעוברת בין הבתים. ועוד פשוט נפרץ הכותל שבין שתי החצרות שגבוה עשרה ואמרנו שמערבין כל אח' לבדו, אם נפרץ הכותל בעשרה אמות הרי הוא כפתח ואם רצו מערבין כל אחד לבדו או כלם ביחד אבל נפרץ ביתר מעשרה הרי הוא כמו חצר אחד ומערבין ביחד אבל לא כל אחד לבדו.
<h2>דף עז.</h2>
כותל שבין ב' החצרות ולצד אחד מן החצרות גבוה י' טפחים ולצד חצר אחרת אין בו י' נותנין אותו הכותל שיוכלו להשתמש בו לאותו שהוא למטה מי' מאחר שתשמישו להם בנחת כי כל מקום שלאלו תשמישו בנחת להם ולאלו תשמישו בקושי נותן אותו להשתמש בו לאותן שתשמישו בקושי. וכן חצר שיש ביניהם חריץ ולצד א' מזה החצר (גבוה) [עמוק] החריץ י' טפחים ולצד החצר האחר אינו (גבוה) [עמוק] י' נותנין החריץ להשתמש בו לאותו שאינו (גבוה) [עמוק] י' בא למעט גובה הכותל ונתן בקרק' המיעוט אם יש בו במיעוט ד' טפחי' משתמש למעלה בכל הכותל ואם אין במיעוט ד' אין משתמש כלל בכותל. ודוקא כשמיעט למטה ביסוד הכותל סמוך לקרקע אבל מיעט למעלה כלומר שמיעט למעלה בגובה הכותל אם (יש) [אין] במיעוט ד' טפחים משתמש על אותו המיעוט לבד אבל לא בכותל. כפה ספל כלומ' אגן בקרקע סמוך לכותל אפי' גבוה חצי טפח ממעט גובה הכותל מי'. ודוק' שחברו בקרקע שצריך מרא לחפור להסירו אבל אם לא חברו כך אינו מיעוט כי יכול ליטלו בשבת וכל דבר שיכול ליטלו בשבת אינו מיעוט כך פשוט בעירובין.
<h2>דף עז:</h2>
סלם המצרי כלומר שאין בו ארבעה חווקין כלומר שליבו' אינו ממעט כי הוא ניטל בשבת ואינו ממעט. וסלם הצורי ממעט כי מתו' כובדו שהוא כבד הרבה קובעו וממעט כך פשוט בערובין. והקשו בתוספות כי מכאן נראה כי סלם צרי מות' לטלטלו ולגבי יום טוב אמרינן שאסור דאמרינן להטיח גגו הוא צריך ותרץ רבינו תם דהכא מיירי בסולמות קטנות שמשתמשין בהן בבית ואין ראוי לעלות בהן בגג וניטלין בשבת וכבדו קובעו כי לולא כבדו לא היה ממעט כי ניטל בשבת והר"א תרץ דהתם ביום טוב אסור שיכול להוליכו לרשות הרבים ויאמרו להטיח גגו הוא צריך ומאחר שאסור ברשות הרבים אסור אפילו בחדרי חדרי' אבל [בשבת] שאינו יכול לטלטלו ברשות הרבים מותר לטלטלו בביתו בחצר. כותל שבין שני חצרות גבוה עשרה והניח סלם רחב ארבע' מכאן וסלם רחב ארבעה מכאן ואין בין זה לזה (ארבעה) [שלשה] טפחים כלומר שהסולמות אינם זה כנגד זה אלא זה שלא כנגד זה פחות משלשה טפחים ממעט הכותל והוא כמו פתח ביניהם ואם רצו מערבין ביחד או כל אחד לבדו אבל אם יש ביניהם שלשה טפחי' או יותר אינו ממעט ודוקא שאין בכותל רחב ארבעה טפחים אבל אם יש בכותל רחב ארבעה טפחים אפילו הסולמות זו שלא כנגד זו מרוחקות הרבה ממעט הכותל כך פשוט בעירובין. בנה אצטבא סמוך לכותל למטה על הקרקע על גבי אצטבא פי' כמו פוייאל אם יש בתחתונה ארבעה טפחים ויש בעליונה ד' טפחים ואין בין תחתונה לעליונה שלשה טפחים כגון שבנה עליונה ע"ג תחתונה על גבי עמודים ויש אויר בין תחתונה לעליונה פחות משלשה טפחים ממעט הכותל כך פשוט בערובין ופרש"י שאורך האצטבא ארבעה באורך הכותל אע"פ שאינה רחבה ארבעה וכן (פירוש) [פירש] למעלה [ע"ז ע"א] בכמיעוט ארבעה טפחים פירו' כך, וגבי סלם כל שהוא [לקמן ע"ח ע"א] פרש"י שאין בו ארבעה מכלל דשאר סלם המתיר בלא זיז (אין) צריך שיהיה רחב. וצריך לומר לפרש"י שיש בין שליבה לשליבה שלשה ושליבה התחתונה נמי גבוה שלשה מן הארץ דהוי מיעוט באוי' ולא הוי מיעוט ולכך בעי' שיגיע הסלם לראש הכותל. ופירשו בתו' דהכא בעינן ארבעה על ד' שאז ראוי לעמוד עליו ולעלות אל הכותל ולהכי לא בעינן אלא שיתמעט הכותל מי' אבל לקמן מיירי בשאינו רחב ארבעה על ארבעה ולהכי בעינ' שיגיע הסלם לראש הכותל. ורמ"ה תרץ בכל הני דאיירי זה שאם עשה האחד בנין אצל הכותל ומיעטו מי' דהוה ליה תשמישו בנחת ונותנים אותו לו אבל פתח לא חשיב לערב אחד אפילו שכנגדו עשה כיוצ' בו אם לא שיגיע הסולם לראש הכותל.
<h2>דף עח.</h2>
זיז היוצא מהכותל והניח עליו סלם משהו ממעט ודוקא שהניח אותו הסלם על הזיז אבל הניחו אצלו לא, כל שכן כשהרויחו כך פשוט בערובין כותל שגבוה תשעה עשר צריך זיז אחר למעטו שלא ישאר לא למטה ולא למעלה י' ואם יש בכותל גובה עשרים [צריך שני] זיזין למעטו. ודוקא שהעמידו זה שלא כנגד זה בענין שישים סלם בין זה לזה כך פשוט בערובין כותל שבין שני חצרות גבוה יכול לתקנו כדי שיוכלו לער' שני החצרות יחד עם סלם שיש בגבהו ז' טפחים ומשהו ולא ישאר עד ראש הכותל כי אם פחות משלשה טפחים ואמרינן לבוד, ואפילו שאם נאמר כך צריך שיעמוד הסלם זקוף, לא ירחיק רגליו מקרקעית הכותל דהלכ' כרב דסלם זקוף מות' כך פשו' בערובין. לעולם סלם תורת מחיצה עליו ותורת פתח עליו ולעולם לקולא כלומר שאין מבטל המחיצה כמו שאמרנו בעיר של רבים בחי"ז בדיני מבוי. ואינו מבטל תורת פתח כגון כותל שבין שני החצרות וסלם ביניהן דהוי כמו פתח ביניהן וכן אם רצף הרבה סולמות ביתר מי' בין כלם ברחב, תור' מחיצה עליו ולא יבטלו המחיצ'. וכמו כן בענין מרפסת שבין בתים לעליה כלו' שהסלם ביניהן שנחשוב אותו יש תורת מחיצה עליו ותורת פתח כאשר אכתוב [לקמן פ"ג ע"ב]. עשה סלם מכאן וסלם מכאן להכשיר הכותל לפתח ועש' השליבו' מקשי' בענין שיהיה רחב ד' טפחי' כמו שאמרנו למעלה [ע"ז ע"ב], אינו שום דבר שאינו יכול לעלות בקשין, אבל סלם באמצע קשין מכאן [וקשין מכאן] להרחיבו מותר כי בקשין אינו משים כי אם הידים כשעולה בסולם.
<h2>דף עח:</h2>
חקק בכותל להשלים רחב הסלם לד' טפחים ועשה כך עד י' בגובה. חקק סלם בכותל צריך מלא קומתו של כותל. עושה סלם מאילן אסור דאיסור שבת גורם לו שאסור לעלו' באילן. ואם האילן של אשרה מותר שאיסור דבר אחר גורם לו כלומר איסור עבודה זרה, דאין כאן איסור שבת דמיירי באשרה יבשה כך פשוט בערובין.
חריץ שבין שני חצרות באורך החצרות והוא עמוק עשרה טפחי' ורחב ד' טפחים הרי הוא ככותל ומערב כל אח' לבדו ולא ביחד, ואפילו מלא החריץ תבן או קש. ומלאהו עפר או צרורות כבר אינו חריץ. נתן על החריץ נסר רחב ד' לרחב החריץ כב' אינו חריץ. ואם שם הנסר באורך החריץ אפילו רחב הנסר כל שהוא כבר מיעט רחב החריץ מד' טפחים שברחבו ואינו חריץ. וכן שני גזוזטראות שיוצאות מכותל החריץ מזה א' ומזה א' והם זו כנגד זו או זו שלא כנגד זו או זו למעלה מזו ואינן רחוקות שלשה טפחים מכוונים אינו חריץ כי נחשבהו כמו גזוזטרא עקומה אבל זו שלא כנגד זו או זו למעלה מזו ורחוק כיוונן זו מזו שלשה טפחים עדין החריץ חריץ והרי הוא כמו כותל כמו שכתבתי.
<h2>דף עט.</h2>
מתבן שבין ב' חצרות כלומר גדיש של תבן גבוה י' טפחים מערב כל א' לעצמו אבל לא ביחד ואלו מאכילין לבהמתן מצד א' וכן האחרים מצד אח' ואסור ליתן ממנה הוא לתוך קופתו ויאכילו. גם הוא אסור להעמיד שם בהמתו בידים שמא יבא ליטול בידיו אלא יכול לעמוד בפניה שלא תלך למקום אחר אלא בתבן כי לא גזרו חכמים כל כך אלא שלא יעמידנה בידים במתבן. ומה שאמרנו שלא יתן ממנו הוא לתוך קופתו פרש"י דמיירי בשב' שמא יקח הרבה וימעטנו מי' ומטלטל בחצר האסורה כי לא ירגיש ופירש פי' אחר דאסור משום מוקצה מאתמול למחיצה זו והרא"ש הקשה עליו ופירש דבחול מיירי שלא יתן לתוך קופתו שאם ירצה לסלקו כלומ' ביחד יכול לעשותו אבל לא יתן לתוך קופתו לסלקו מעט מעט שמא ימעטנו בערב שבת סמוך לחשכה ולאו אדעתיה וקא מטלטל בשבת בחצר האסורה עד כאן. ועוד פשוט ודוקא בחצר אסור ליתן הוא בעצמו לתוך (קדירתו) [קופתו] דלא מינכר אם יפחות. (ולפיכך אם האחר) [ולפי' אחר דמשום] מוקצה, כי מה שלמעלה מעשרה אינו מוקצה ויכול ליטלו, בחצר גזרי' שמא יטול מה שבתו' י' שהוא מוקצה ומשום צורך המחיצה אבל בית יכול ליטלו כי מאחר שיש לו מחיצות ותקרה יוכר הפחת. וזה דינו של בית, בית שבין שני חצרות ובית אחר של חצר זה פתוח לתוכו וכן בית אח' מהחצר האחרת והבית מלא תבן כל חצר מערב לעצמו עם ביתיו ולא יערבו יחד ואלו (לא) נוטלין מהתבן מצדם וכן האחרים ולא חיישינן שמא יפחות כמו שאמרנו. נתמעט התבן מי' אוסרים זה על זה וכיצד עושין הא' ינעול ביתו ויבטל רשותו לאחר ואותו יהיה מותר לטלטל בתוך בית התבן ופרש"י לענין התר חבירו, בנעילה או בביטול סגי, מיהו לדידיה צריך שני דברים להרחקה דלא ליתי לטלטולי, וה"ה דסבירא ליה להאי תנא דכל מבטלי רשות דבעו לנעול ע"כ ויש מהמפרשים שפירשו כי דוק' בזה צריך שני דברים אבל באנשי חצר ששכח אח' מהם ולא ערב אינו צריך רק ביטול. ובחי"ו [לקמן ע"ט ע"ב] כתבתי בביטול רשות. כך פשוט כל זה בערובין.
<h2>דף פג:</h2>
אנשי החצר ואנשי מרפסת, מרפסת הוא כך, בחצר יש בתים סביב החצר וכל אחד דר בבית כמו שכתבתי ועל הבתים יש עליות ולפני פתחי העליות מרפסת וכל העליות פתוחות למרפס' כמו הבתים לחצר ויש סלם בחצר שעולים למרפסת וכל אותן שדרין בעליות יורדין דרך הסלם לחצר ויוצאין דרך החצר לרשות הרבים, ואף על פי שיש לדרין בעליות ובמרפסת דריסת הרגל על בני החצר אין אוסרים עליהם כי הקלו בסולם שיש תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו כמו שכתבתי במקום אחר [לעיל ע"ח ע"א], ואם שכחו ולא ערבו ביחד אלא בני החצר לבדם ובני מרפסת לבדם אינם אוסרים זה על זה כי בסולם הולכים לעולם להקל לתת עליו לפעמים תורת מחיצה והרי הן כשני חצרות ופתח אחד ביניהם שאם ירצו מערבין ביחד או כל אחד לבדו. ואם ערבו בני מרפסת לבדם והם הדרים בעליות ובני חצר לבדם ויש שום דבר בחצ' כגון סלע גבוה או חוליות שיוכלו להשתמש בו אותם בני מרפסת ובני חצר, אם גבוהים י' טפחים מן החצר ישתמשו בו בני מרפסת ולא בני חצר, ואם נמוך מי' הרי הוא לבני חצר, ודוקא שאותו הרשות הגבוה אינו רחוק מן המרפסת ד' טפחים אבל אם מופלג ד' טפחים מהמרפסת הרי הוא לבני חצר אע"פ שגבוה י'. וזה הכלל יהיה בידך כל רשות שיש בו ד' כי פחות מכאן הוא בטל לכאן ולכאן ויכולין שני הרשויות להשתמש בו כמה שכתבתי בח"ד אבל אם יש בו ד' טפחים שהוא רשות חשוב ואינו בטל והוא עומד בין שני הרשויות כגון בין שני חצרות שלא ערבו יחד או בין מרפס' וחצר שאמרנו והוא נמוך מכל א' מהרשויות י' טפחים והוא נקרא תשמישו על ידי שלשול או גבוה מכל א' מהרשויות י' טפחים והוא נקרא תשמישו על ידי זריקה, או לזה בזריקה ולזה בשלשול או לשניהם אינו גבוה י' או אינו נמוך י' או ששניהם יכולי' להשתמש בו מפתחם שתשמישו בנחת לשניהם כלומר לבני שני הרשויות, הרי אותו הרשות אסור לשניהם עד שיערבו יחד אבל אם לרשו' הא' הוא אינו נמוך י' או אינו גבוה י' שתשמישו אצלו בנחת ולרשו' האחרת נמוך ממנו או גבו' ממנו י' שתשמישו אצלו בקושי, ונותנין אותו למי שתשמישו בנחת.
<h2>דף פד.</h2>
ואנשי חצר ואנשי עלי' שלא ערבו יחד אלא כל אח' לבדו ויש זיז בכותל שיש בו ד' כמו שכתבתי [לעיל פ"ג ע"ב] אם הזיז למטה מי' טפחים מן החצר בני החצר משתמשים בו ואם הוא למעלה מי' ואין ממנו מן העליה י' הרי הוא מן העליה להשתמש כי אנשי עלי' משתמשים בי' טפחים העליונים ובני חצר (משתתפי') [משתמשין] בי' טפחים התחתונים כך פשוט בערובין.
<h2>דף פה.</h2>
שני בתים ושלשה חורבות ביניהם ויש לבתים חלונות לחורבות משתמשי' דרך אויר כל א' משתמש בשבת בחורבה הסמוכה לה והאמצעית אסורה לשניהם. ומיירי דקימא כחצובה כלומר כשלשה רגלי קנקן כגון שהב' בתים בצד א' כלומר ברוח א' וכל א' חורבה אצלו והאמצעית כנגד שתיהם בענין שתשמיש שני הבתים שוי' באמצעי' כי כל כך בקושי או בנחת בזה כמו לזה, אבל אם היו כשורה כלומר שהיו הבתים זה כנגד זה והשלשה חורבות באמצע שתיהן מאחר שכל בית מהן משתמש לפעמים בזריקה עם החורבה שכנגדו סמוך לבית חבירו כלן אסורות כי כבר אמרנו לזה בשלשול ולזה בזריק' שניהם אסורים כל זה פשוט. וכתב רש"י כל זה מיירי שאין לחורבות בעלים אלא בעלי בתים הללו. משמע מדבריו שאם היה להם אוסרי' אותם הבעלים על הבעלי בתים שלא ישתמשו אפילו בחורבות הסמוכות להן, דאף על גב דבית התבן אינו אוסר על הבעל דדירה בלא בעלים לא שמה דירה, מכל מקו' אסור לטלטל בתוכה אף על פי שאינה אוסרת על אחרים. אבל בתוספות כתבו דאפילו יש להם בעלים מאחר שאין דרים שם אינה אוסרת כלום ומותר לטלטל בתוכו, אבל האמצעית אסורה כמו שכתבתי שני בעלי בתים אוסרים זה על זה מאחר שתשמישן שוה בה וכבר נפסק כי אין אדם אוסר על חבירו דרך תשמיש אויר.
<h2>דף פו.</h2>
המניח את ביתו שהיה לו בחצר עם דיורין אחרים והלך לשבות בבית אחר עם ב(י)תו אפי' באותה העיר אינו אוסר על הדיורין שנשארו בו כי בודאי הסיח דעתו שלא לחזור שם, ודוקא שהלך לשבות אצל בתו כי חתנו לא יוציאנו מביתו בשבת אבל אם הלך לשבו' עם בנו אוסר על הדיורין הנשארים שמא יוציאנו כלתו מהבית כי הכלה יותר מריבה עושה מן החתן ולא הסיח דעתו מביתו. ואם הלך לשבות בעיר אחרת אינו אוסר כי אינו יכול לחזור בשבת כך פשוט בערובין. ואם הלך לשבות עם בתו כמו שאמרנו שאינו אוסר, יש מי שכתב שאם חזר לביתו שאוסר והראב"ד כתב שאינו אוסר דכיון שהותרה לא תאסר עוד וזה הסכי' הרא"ש.
<h2>דף צב.</h2>
חצ' גדולה הסמוכה לקטנה ונפרצה הקטנה במלואה כלומר כל מקו' חבורה לגדולה ובגדולה נשארו גיפופי לכאן ולכאן כלומר מחיצו' במקום היתר מהגדולה על הקטנה והנה הפרצה שבמקום חבור הקטנה לגדולה הרי הוא כמו פתח לגדולה והקטנה נפרצה במלואה למקום האסור לה ולפיכך גדולה מותרת וקטנה אסורה ומיירי שהפרצה אינה ביתר מי' שאם לא כן הגדולה נמי אסורה שאינו נקרא פתח ביתר מי' כך פשוט בערובין.
<h2>דף צג:</h2>
דיורין הבאים בשבת כגון כותל שבין שתי חצרו' שנפל בשבת לא יאסרו זה על זה דשבת כיון שהותרה הותרה וזה מטלטל עד עקר מחיצה וכן חבירו. וכן עירב דרך הפתח ונסתם הפתח כגון שנפל כותל וסתמו בשבת מותר לטלטל מזו לזו דרך הכות' שנפל לפתח. וכן עירב דרך חלון ונסתם חלון בשבת מותר לטלטל דרך חורין וסדקין דשבת כיון שהותרה הותרה כך פשו' בערובין. פירוש ולא דמי לנפל קורתו או לחיו בשבת כמו שכתבתי בחי"ז דהתם ליתנהו למחיצות. וכתב הרא"ש כי כמו כן אם ערבו בין שני חצרות לשנה ונסתם הפתח ואח' כן נפתח שאין צרי' לחזור לערב כי הערוב במקומו עומד.
<h2>דף צד.</h2>
צדי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו כגון חצר שנפרצה לרשות הרבים ומקום המחיצ' הוא צדי רשות הרבים והמכניס ממקום המחיצה לרשות הרבים פטו' כי דינה ככרמלית אבל אסור לכתחלה כך פשוט בערובין.
וכשם שאסור לשבת הבאה כך אסורה לאותה שבת אפילו נפרצה לכרמלית וכן מבוי שנטל קרויו או לחיו בשבת שנאסר.
<h2>דף צד:</h2>
חצר שנפרצה בי' אמות והפרצה אח' ועושה פרצה בשני רוחות כגון בקרן זוית הרי הוא כמו שנפרצה ואפילו ביתר מי' כי פתח אינה רגילה לעשותו בקרן זוית.
וכן בית שנפרץ בשב' בקרן זוית וקרויו נפרץ באלכסון דלא נוכל לומר פי תקרה יורד וסותם כך פשו' בערובין ופרש"י וקרויו נפרץ באלכסון כגו' דליכ' פה והיינו כארזילא דעושין פסי' כלומר בשפוע והתוספות פירשו כגון שנפרץ הקרוי באלכסון עם המחיצות כזה דבכה"ג לא אמרינ' פי תקרה דטעמ' דפי תקרה יורד וסותם מפני שהוא כפתח ופתח בקרן זוית לא עבדי אינשי. פירוש ולא יקשה לך זה עם מה שאמרנו [לעיל צ"ג ע"ב] בשבת דכיון שהותרה הותרה דהכא מיירי דליתנהו למחיצות כך פשוט בעירובין.
